יום ראשון, נובמבר 29

הגענו מ770


שלום לכולם!

חזרנו להודו, אל בית חב"ד פונה, ומכאן אנו ממשיכים לבית חב"ד חדש - בהאמפי.

חזרנו אל בית חב"ד, שהפך במחי התראות ברמת על - ל'מטרה'... (ההתראות שהיו לפני חודש היו ספיציפית על הבית חב"ד בפונה)

בית מבוצר כמיטב התפיסה הביטחונית ההודית: רבע מיליון שוטרים ואנשי קומנדו בחצר האחורית, הקדמית ובשער, שקי חול, מחסומים מזגזגים מול השער, שער אלקטרוני. אפילו הרחוב המרכזי של קורגאון פארק מפוצל לאורך כמה מאות מטרים מול בית חב"ד בגדרות ומחסומים...

מאיפה חזרנו?

מ770.

770 זה מספר הבית של בית המדרש של הרבי מליובביץ' אשר בניו יורק. אבל 770 הוא הרבה יותר מזה. 770 הוא ה'מטען' (צ'רג'ר").

אתם, שבקרתם בבתי חב"ד, האם שאלתם את עצמכם פעם:

מאיפה הכוח הזה לתת ולתת רק בגלל שאתה יהודי, בלי לחכות לתמורה?

מאיפה הכוח לחבדניקים האלה לגייס תרומות ענק עבור הפעלת בתי חב"ד? שדולרים בכמויות יעברו להם ביד, והם עצמם יחיו "מתחת לקו העוני", ברמה של חדר קצת יותר משודרג מה'גאסט האוז' שלכם (ואתם הרי תחזרו הביתה לבית נורמאלי מרוהט ומאובזר עוד שבוע או חודש, ואצלם זה "הביתה")

ואם אני כבר "פותח את הפה"- כשאתם לקחתם את האישה שאיתכם לאיקאה לרהט בטוב טעם את הקן הפרטי, חשבתם פעם, לאן שמוליק מדלהי הביא את מירה שלו? לגאסט האוז ב'מיין באזאר'?

ושם הם חיים את החיים שלהם (ברגעים שנותרים להם לעצמם). זה לא טיול וזהו...

מאיפה להם, לחסידים, הכוח ללמוד ולדסקס על הנפש וכוחותיה - וליישם - בלי "בלה בלה בלה" ובלי לרחף על הר בהימליה או על ענן, אלא כאן ממש, בין מנהל הבנק והקופה בסופרמרקט?

והשמחה, מאיפה היא באה? באמת הכל הולך להם רק בסבבה? אהבה? כסף? בריאות?

אפילו כשהם נופלים ומרכלים- דיכאוניים- מתעצבנים- הולכים עם האגו- איך הם יודעים להחזיק הלאה כיוון ולדעת שנפלתי- לא נורא, העיקר להמשיך נכון?

מאיפה להם?

מאיפה הכוח להאמין, ברצינות, בעקביות, בשיא השפיות והמעשיות, עם שתי רגליים על הרחוב הבוצי המונסוני,

שמשיח הוא לא אגדה, שהוא בוא יבוא, ובואו נעשה כבר משהוא בשביל שזה יקרה,

בכזו עוצמה של אמונה- כמו שאצל אחרים זה רק בספרים?

מאיפה המסירות הזו לכל יהודי שזז בשטח, לא רק עבור ה"כיפה והתפילין" שלו אלא גם עבור הכוס קפה שלו?

ויללה, אם כבר מדברים על תפילין: למי עוד אכפת שיהודי יניח תפילין והוא מוכן לשבת עבור זה עם הילדים שלו בלי בית ספר וחברים בפושקר דרמסלה או פונה?

מאיפה?

ויש עוד הרבה שאלות. ותשובה להן אחת.

הכוח כולו מגיע מהרבי מלך המשיח! (מי צריך עוד הסבר למה דווקא הוא המשיח?)

זו הדרך שהרבי מחנך מלמד ומתווה . דרך טוטלית יהודית.

בה היהדות היא לא עוד דבר. בה היהדות היא המרכז והכל עובר דרכה.

ו770 הוא המטען. זה מקום שבו הכי מרגישים את הרבי.

זה לא עוד בית כנסת שנפתח לתפילת שחרית- מנחה- ערבית ועוד כמה יופי של שיעורי תורה.

פיזית. הכסא של הרבי במקומו, שביל נפתח בקהל לקראת בואו לפני התפילה עם שירת "יחי" ורצינות של חיילים.

ומעבר לזה.

אני הייתי תפוס במחשבה על הטוטאליות היהודית שנובעת כאן- וזורמת מכאן.

כאן רואים במוחש איך היהדות היא מרכז החיים.

למה אני מתכוון?

אני רופא, אני עובדת בהיי טק, אני אמא, אני משלם מיסים כחוק, אני נוסעת לנופשון בטורקיה ויוצאת הערב לדייט במסעדה טובה. אני גם תרמתי לאיל"ן ועושה קידוש בליל שבת, אני מדליקה נרות שבת, ואני אפילו מניח תפילין לומד שיעור תורה ואולי אפילו כיפה יש לי על הראש.

כי בנוסף לכל אני גם יהודי.

זהו. ש"גם יהודי".

אבל כאן ב770 ההוויה היהודית היא המרכז, היא החיים היא העיקר והכל סובב סביבה.

24 שעות מרוכזות של חיים יהודים.

מנין תפילת שחרית - קריאת תורה – מנחה – ערבית. חוטפים שיעור קצר ויוצאים לביזנס במנהטן. ובין לבין: בפינה אחת זקן שקוע בתוך ההמולה בסודות הרוח של הבריאה מתוך ספר עתיק לצד בני עשרה, שמה שמעניין אותם כרגע בחיים זו סוגית הגמרא כי היא הרי שכל אלוקי. חברים לידם מתאמצים להבין את השיחה של הרבי. אבל באותה מידה הם גם יגייסו כמה דולרים כדי "לצאת למבצעים" או לעשות 'ליל סדר' בעוד נקודה על הגלובוס. בערבו ולילו של יום הם יתיישבו לצד איש העסקים שכבר חזר עייף מיום העסקים האולי דפוק, על ספסל להתוועדות. שיחות נפש בלי "פלאברות" עם "משפיע" (בשפה החסידית, מחנך חסיד מבוגר מהם). כל הראש שלהם זה, מה הם צריכים באמת לעשות עם החיים הצעירים שלהם ואיך מביאים משיח רגע קודם. לצידם מקופל על הספסל חבר, תופש תנומה קצרה דווקא לא רעה, שינה של בין לבין. בעוד פינה פגישה נרגשת של חסידים שאי פעם למדו יחד והיום כל אחד בפינה אחרת בעולם. "שלוחים". יד מעבירה חופן של כמה שטרות ירוקים כגמ"ח- הלוואה ללא ריבית. לא, הוא ממש לא עשיר הנותן. מחר הוא יצטרך אולי גמ"ח אבל עכשיו יוסי במצב דפוק. ליד שולחן יושב איזה ישראלי כולו רסטות (לא מעוצבות... ממש אמיתיות) טורף איזה מנה שסדרו לו, התחרפן הבחור, אז מה? הוא לא רעב?

למעלה הנשים לומדות, מתפללות, מתוועדות, נפגשות, מתכננות. התינוקות שלצידם, והילדים....

זה יוצא (למנהטן) וזה בא (מהחור שלו) אבל הרוח הקרבית היהודית כאן.....

וכאן הרבי.

והרוח הזו תנצח. משיח יבוא.

אז אתם שואלים אותנו, איך "מרגישים" בפונה? ענינו לכם...

הגענו מ770.

אין תגובות:

פרסום תגובה